תקציר של הצגת המחקר על קוד פתוח באדריכלות בכנס "ערים חכמות" בספטמבר 2017

בשבוע הבא אני מציג את המחקר שביצעתי בתזה בכנס אדקמי באוניברסיטת תל אביב – " International Conference on Smart Cities: Potentials, Prospects and Discontents". המחקר בוצע בהנחיית דר' טליה מרגלית. הנה התקציר בעברית:

בהשפעת קהילות הקוד הפתוח וטכנולוגיות מיקור ההמונים עלה בעשור האחרון המושג "אדריכלות קוד פתוח" לתאור תכנון אדריכלי ועירוני משותף. המאמר בוחן את היישום של מודל הקוד הפתוח באדריכלות באמצעות השוואה בין תחומי התוכנה והאדריכלות בהיבטים הבאים: פרקטיקה של הגנה על קניין רוחני, שיתוף ידע, מעמד היוצר ופערי ידע סמוי באמצעות הצגת הדיון בקוד פתוח בעולם התוכנה, השפעתו בטקסטים תיאורטיים באדריכלות, ודרך שאלות של ידע סמוי וגלוי בשתי הדיסציפלינות. כמו כן, נסקרו פרויקטים עכשוויים המנסים ליישם את מודל הקוד פתוח בתחום האדריכלות ובוחן את הפרקטיקה של ההגנה על הקנין הרוחני.

נמצא כי אימוץ הקוד הפתוח נמוך באדריכלות ושהמעטים שמקדמים אותו עושים זאת תוך פרשנות לא נכונה למשמעויות בעולם התוכנה ככלי לשיתוף של גורמים חוץ מקצועייםתוך ערעור על הסמכות, הידע והמעמד המקצועי. בפועל, לאימוץ ה"קוד פתוח" השפעה מוגבלת בלבד בשיתוף לקוחות כמחברים ביצירה האדריכלית. בנוסף נמצא כי אדריכלים יכולים להשתמש ברישיונות קוד פתוח לצורך שיתוף ידע ביניהם ובין עצמם כמו מתרחש בעולם התוכנה אך לא בינם ללקוחות.

לבסוף המחברים מציעים שכדי לעודד פרקטיקה רחבה של שיתוף, נדרשת הקנית מיומנות מקצועיות למשתמשים, אשר יאפשרו להם להשתתף בתהליך המקצועי. במקביל יש לחתור לדרכים חדשות בהם תובטח אחריות מקצועית כלפי הלקוח, וכלפי מדינות, ולהבטיח קרדיט ראוי ליוצרים שתעודד אדריכלים להשתתף ב"בזאר".

מתי מלצרות הפכה לקבצנות?

מלאכה היא דבר חשוב, בעל המלאכה אוהב את עבודתו וחשוב לו לבצע אותה באופן הטוב ביותר ולא רק בשביל הכסף. בעל המלאכה, גאה במלאכתו ומלאכתו היא מה שמאפיין אותו. למשל, אדריכל, שמתכנן עבור קבלן, למרות כל האילוצים ינסה לא רק לענות על הדרישות אלא גם ליצור טוב, שהוא ערך מוסף. כך גם בתחומים אחרים כמו תוכנה, רפואה ועוד.

מלצרות היא לא מלאכה ולא מקצוע בישראל, למרות שמדינות רבות המלצרות היא מקצוע רציני מכיוון שהמלצר אחראי על מכירת המזון, האווירה, היחס ללקוח, ההגשה והוא חלק משמעותי בחוויה הסופית.

לפני כמה ימים שמעתי שיחת טלפון בין סטודנט וביטוח לאומי, שדרשו ממנו חובות על כ- 5 שנים, בזמן שהיה מועסק כמלצר במספר בתי קפה מפורסמים וטרנדיים בתל אביב. הוא היה בהלם שהמעסיקים שלו לא שילמו לביטוח לאומי ואני יכול להתערב שהם לא הפרישו כספים לפנסיה של העובד שלהם.

מלצרות הפכה לחלטורה, מדוע?

  1. טיפים שהמלצרים קיבלו על שירות יוצא דופן, הפכו לשגרה.
  2. מסעדנים גילו שהמלצרים מרוויחים כסף שחור טוב מהטיפים וצמצמו את המשכורת של המלצרים עד לכלום.
  3. ֿמלצרים התחילו להתבסס על הטיפים ככסף שחור, במקום משכורת, פנסיה וביטוח לאומי.
  4. כיום, הטיפ הוא הכרח מכיוון שאין קשר בין רמת השירות והזכות של הסועד לתת טיפ על שירות טוב לטיב השירות מכיוון שהטיפ הוא השכר של המלצר בפועל.

הטיפ, שהיה דבר חיובי, הפך לכלי לניצול של העובדים. כשאתם משלמים טיפ, אתם תומכים בשיטת הניצול, עוזרים למסעדן להרוויח יותר ולא לשלם לעובדים שלו.

הפתרון סביר צריך להיות אכיפה של החוק על ידי הממשלה, על ידי משרד הכללה, אך הדבר לא יקרה מכיוון שאין שום קבוצת לחץ שתגרום לממשלה לעשות משהו. הרי הממשלה מתעניינת בכסף של הנדל״ן והגז, תעסוקה של צעירים ממש לא מעניינת אף אחד.

יש גם את האופציה של התארגנות מלצרים והפעלת לחץ על המסעדנים, אבל זה ממש לא הצליח בעבר ואין סיבה שזה יצליח היום.

יכול להיות שהמודעות הצרכנית היא הדבר היחיד שיכול להפסיק את אי הצדק, כמו שאנחנו מעדיפים ייצור מקומי, סחר הוגן וביצי חופש, נעדיף לאכול ולשתות בבתי קפה ומסעדות שלא גונבות את המלצרים שלהן.

מדוע הקהילה צריכה לתבוע את זכויותיה מייזמי Waze – לקראת יישום של קפיטליזם קוגניטיבי

הפוסט "מדוע התביעה היציוגית כנגד Waze היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרוא לקוד הפתוח" גרר תגובות רבות נגדו ובצדק. מטרתי היתה לבחון את הסוגיה מבחינת החוק והמוסר הנאו-ליברלי שאנחנו חולקים. יש בקרב חברי קהילת waze זעם רב על תחושת הניצול ועל הרווח האדיר שהיזמים הפיקו בזכותם עבודתם הנאמנה. מכיוון שהחוק משרת את החזקים כלכלית וחברתית, אין לקהילה סיכוי שבית המשפט יחלוק את העושר של היזמים עם חברי הקהילה ולכן אני רוצה לשתף אתכם ברעיון בתאוריה כלכלית חדשה ובחדשנות שאני מציע ביישומה בחברות סטארט אפ, כדוגמת Waze, בעתיד.

הבעיה

מהפכת המידע שעוברת עלינו היא מהפכה אמיתית מכיוון שהיא משנה את מבנה הכח בחברה. לא עוד צאן שמובל על ידי מנהיגים יודעי דבר, אלא ציבור, שהמידע נמצא בקצוות אצבעותיו והוא יכול להטיל ספק בהחלטות של השלטון ואף לדרוש השתתפות.

הקפיטליזם הקונגיטיבי מתייחס למהפכה הידע באמצעות תאוריה מבנית ומתאר כיצד מונופולים של ידע, שמתהווים באמצעות חקיקת זכויות יוצרים ופטנטים, יוצרים ערך בלתי יתואר לחלק קטן מהאוכלוסיה. הדבר מאפשר הפקעת מחירים על מוצרים ידע, בעוד שמחיר שכפול הידע הוא אפסי. לכן קיים פער אדיר בין עלות הייצור של מכשיר כמו iPhone למחיר שאותו משלם הצרכן בחנות. המחיר בכלכלה הזו משקף את הערך שהצרכן מוכן (חייב) לשלם ולא את הרווח ההוגן ועלות היצור של היצרן וזאת בניגוד מוחלט לתפיסה של הכלכלה הקלאסית של תחרות הוגנת לטובת הצרכן.

הדבר מתאפשר הודות למונופולים חוקיים על ידע. הערך שלהם נגזר מהיכולת למנוע מהמתחרים שימוש ברעיון פשוט ככול שיהיה ומהיכולת לגבות עליו שכירות למשך שנים רבות. למשל, הפטנט הדבילי "One click buying" שייך לאמזון ומיושם בחנות האפליקציות של אפל, מכיוון שהמשתמש יכול להקליק ולרכוש אפליקציה. אפל נאלצה לרכוש זיכיון ל"פטנט" הדבילי הזה וכמובן לגלגל אותו על הלקוח. הקפיטליזם הקוגניטיבי מראה שככול שיש פחות הגנה על מידע, כך הרווחה כלכלית עולה ולכן מראה שחוקי זכויות היוצרים משרתים את העשירים. לדוגמה, בתעשיית המוסיקה אמנים צעירים מפיצים את המוסיקה שלהם בחינם. מי שרודף אחרי "מפרי זכויות יוצרים" הם התאגידים הגדולים והיוצרים העשירים כמו להקת מטאליקה.

לעומת מונופולים שהחוק יצר, בתעשיית הידע יש גם מונופולים טבעיים הודות למאפייני "חוכמת ההמונים". ככול שיותר משתמשים שותפים לקולטקיב שיוצר את המידע, כך הוא טוב יותר ומושך יותר משתמשים. התפועה הזו מוכרת במדע הרשתות ומתואר מחקרם של Barabási & Albert's על רשתות Scale-free, ש"העשירים מתעשרים והעניים נהיים עניים יותר". למשל השיח הציבורי, עבר הפרטה רדיקלית ושייך כיום לפייסבוק. אנשים וארגונים משתמשים בפייסבוק ומוצריהם השונים (WhatsApp & Instagram) כדי לחלוק דעות ורעיונות עם אנשים אחרים. בעבר, כאשר רעיון היה טוב, הוא צבר תאוצה והופך ל"ויארלי" והגיע להפצה משמעותית. כיום, כשפיייסבוק מונופול והספרה הציבורית שייכת לה, פייסבוק מבצעת מניפולציה שלה ומסננת כ 80% מהתכנים של חברים שלנו. מי שמעוניין להיות "ויראלי" צריך לשלם לפייסבוק על הזכות. פייסבוק שווה 167 מילארד דולר רק בזכותנו ובזכות המשאבים הציבוריים שהיא ניכסה לעצמה. מדוע לא מגיע לנו חלק מהעושר הזה?

החוק כבדיחה ובית המשפט כליצן

לדעתי, אנחנו זקוקים לחוק ולמדינה שיגנו עלינו כשאנחנו חלשים. החזקים לא צריכים הגנה ומאז ומתמיד הסתדרו טוב בלעדיו. החקיקה הקיימת במדינות המערביות אינה מגנה על  החלש, אלא על החזק, כפי שהראתי קודם, ולמעשה, החזקים יכולים לעבור על החוק בעידוד המדינה. לדוגמה, בשנת 2009 תאגידי המדיה תבעו אם חד הורית בארה"ב ואילצו אותה לשלם להם פצוי של כמעט שני מיליון דולר (!) על שיתוף של כמה קבצי מוסיקה ברשתות שיתוף הקבצים. מצד שני, הוגשה תביעת זכויות יוצרים כנגנד גוגל, שהעתיקה את כל התוכן שקיים באינטרנט הציבורי ואת כל הספרים בספריות לשרתים שלה והיא מרוויחה כסף מהצגת התכנים האלו באתר שלה. בתי המשפט הצדיקו את גוגל תחת הצדקה של "שימוש הוגן" ואיפשרו לה להעתיק את כל התוכן באינטרנט ולהציג אותו באתר שלה מבלי להיות כפופה לחוק! המשמעות של הדבר, שהחוק פועל בהתאם לצורך של החזקים והעשירים. 

מתוך הכח המונופוליסטי הזה נגזר השווי האגדי ויכולת ייצור המזומנים האדירה של חברות הטכנולוגיה כגון גוגל, אפל ופייסבוק שישתשמו בכסף שלהם כדי לקנות כל מתחרה ולחזק את שליטתם על חשבון שוק תחרותי.

תאוריה חדשה לצדק כלכלי

חברות שיוצרות ידע מתוך "חוכמת ההמונים" ומבססות מונופול חייבות לחלק את הערך שההמון יוצר עם ההמון מכיוון שזה צודק.

חברות כמו Waze צריכות להציע תוכנית אופציות לכל לקוחותיהם כדי שיוכלו לקבל אחוז מסויים מהחברה בחינם, בהתאם לערך שהם מביאים לחברה. מודל חלוקת הערך לא צריך להעביר את השליטה להמונים, אלא רק את הזכות בקפיטל במקרה של דיווידנד או אירוע מכירה ומיזוג של הידע או החברה על מנת להצדיק את המאמץ הקולקטיבי.

אנחנו רואים את העולם במשקפיים מסויימים ומוכנים לקבל עוולות כמו מה ש Waze עשתה לקהילה שלה וכמו שפייסבוק וגוגל עושים לכלל הלקוחות שלהם מבלי לתת על זה את הדעת, כי נראה לנו שזה הוגן. אני מבקש מכם להפסיק לקבל את ההצדקות השונות של החברות האלו לפגיעה בזכויות שלכם כלקוחות שלהם, גולשים וסתם אנשים ולחשוב על מודלים חדשים וצודקים לחלוקת עושר שנובע ממונופולים של ידע.

ערים חכמות – מי חכם פה?

אתמול מצאתי את עצמי ב meetup של עירית תל אביב בנושא ערים חכמות. העיריה משקיעה מאמצים רבים על מנת להפוך ל"עיר חכמה" באמצעות רתימה של טכנולוגיות מידע וקיום כנסים כמו כנס  DLD בספטמבר.

אנשי העיריה סיפרו על הפרוייקטים שהם מקדמים, כגון דיגיתל, אינטרנט עירוני, בתים חכמים וכד'. מאוד מרשים שהעיריה משקיעה מאמצים על מנת להשתפר, אבל האם זו עיר חכמה?

מהפכת המידע, שאנחנו נמצאים בראשיתה, היא מהפכה שנובעת מחדשנות טכנולוגית, שמאיימת על הסדר הישן.  ידע הוא כח ומהפכת המידע מנגישה את הידע לאזרחים ובכך משנה את מבנה הכח בחברה ומאפשרת שקיפות ושיח מסוג חדש, שלא נשלט על ידי השלטון ובעלי הידע. בכך, הלגיטימיות של העיריה, כגוף שולט ומקבל החלטות, באופן לא דמוקרטי מתערר.

כתגובה לרוחות המהפכניות שנושבות, הנגישות הגוברת של האזרחים לידע והתרופפות התלות של האזרחים בעיריה, היא מנסה להתאים עצמה על מנת להשאר רלוונטית באמצעות שני סוגים של פעולות:

  1. הקמת טכנולוגיות מידע על מנת לשלוט באופן טוב ויעיל יותר
  2. הקמת תשתיות על מנת לאפשר צמיחה של חדשנות טכנולוגיות.

במבט ראשון נדמה שהעיריה מעודדת את מהפכת המידע מכיוון שהיא מעודדת צמיחה של סטארטאפים בעיר, אבל לדעתי, אם נתבונן באופן ביקורתי, נראה שהעיריה מנסה להשתמש בכוחה המונופולי על מנת לבסס את מעמדה ולא לאפשר שינוי אמיתי.

העיריה מנסה לצבוע את עצמה בצבעים חדשים, אבל מתחת למושגים של "עיר חכמה" ו"חדשנות" וכל הכנסים יש חלודה וריקבון, שאנחנו מכירים מלפני עשרות שנים.

על מנת שתל אביב תהיה חכמה, העיריה צריכה לוותר על השליטה שלה בידע ובהחלטות הלא דמוקרטיות, שהחוק מאפשר לה לקבל:

  1. לאפשר שקיפות מוחלטת ולספק מידע ודו"חות לתושבים.
  2. לשתף את התושבים בכל תהליך של קבלת החלטות.

עיר חכמה היא תושבים חכמים, שלא צריכים את העיריה שתחליט בשבילם. אני יכול להבטיח שהשינו הזה לא יגיע מעירית תל אביב.

רשימת שינדלר – סיפור ההצלה של משפחת דורטהיימר

חלק 2: https://www.youtube.com/watch?v=UiDLZs4ngRM
חלק 3: https://www.youtube.com/watch?v=x5FagEdvC8o
חלק 4: https://www.youtube.com/watch?v=uqcsq68oFHg

עדותו של סבא שלי: https://www.youtube.com/watch?v=oUcFnnf-XSo

התביעה הייצוגית נגד Waze היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לקוד הפתוח

לא פשוט להסביר מדוע קוד פתוח טוב ליוצרים ולפוליטיקאים מכיוון שההנחה הרווחת בקרב הציבור שרישוי יצירות תחת רישיון פתוח פוגע בקניין הרוחני של היוצר.

על בסיס התפיסה המוטעית הזו, הגיש רועי גורודיש תביעה ייצוגית נגד Waze, המייסדים שלה וגוגל, שרכשה אותה, שסבור שמגיעה לקהילה 50% מערך המכישה  של החברה. מתוך כתב הבקשה להכרה בתביעה הייצוגית, שפרסם יהונתן קלינגר בבלוג שלו עולה כי יש שתי קבוצות נפגעים, הראשונה היא כל משתמשי האפליקציה, מכיוון שהם לא זכו לקבל את כל זכויותיהם על פי רשיון הקוד הפתוח והשניה היא קבוצת כל התורמים ליצירת המפה, שלטענת המבקש, נפגעו זכויות היוצרים שלהם.

בעוד שקלינגר התעניין בעיקר במימד המשפטי שבתביעה הייצוגית, אני רוצה לעסוק בחוסר ההבנה של הרישיונות הפתוחים שבאים לידי ביטוי בבקשה לתביעה הייצוגית, כפי שהוגשה.

מדוע מותר לWaze להפסיק להפיץ את התוכנה שלהם תחת קוד פתוח?

בתחילה, האפליקציה נקראה Freemap והופצה תחת רישיון מחמיר מסוג GPL. המשמעות של הרישיון היא שללקוח יש זכות לקבל את קוד המקור ולעשות בו כל העולה על רצונו, כל עוד הוא דואג לשמור על הקוד פתוח ולאפשר ללקוחות שלו גישה לקוד המקור. הרישיון אינו מעביר זכויות היוצרים ללקוחות, אלא מאפשר שימוש בקוד. למשל, יוצר שמשחרר יצירה תחת רישיון GPL יכול לשחרר אותה גם תחת רישיון אחר מכיוון שזו זכותו, כיוצר. לעומתו, הלקוח שמקבל את היצירה תחת הרישיון, לא רשאי להפיץ אותה תחת רישיון סגור. זו הבחנה חשובה בין זכות שימוש שיש ללקוח ולבין הזכות של היוצר ביצירה שלה.

לכן, רשאים המתכנתים של Waze להחליט להפיץ את הקוד שלהם תחת כל רישיון אחר, שהוא לא GPL, כל עוד הקוד אינו מכיל רכיבי קוד פתוח שהם לא כתבו. כלומר, אם היו להם רכיבי קוד פתוח שהם לא כתבו והם הוציאו אותם מהקוד שלהם (כפי שטוענת Waze), אין שום סיבה שלא יעשו ביצירה שלהם כל העולה על רוחם. 

מה בעצם מאפשר רישיון ה GPL? הוא מאפשר לכל לקוח (מי שהתקין את האפליקציה) גישה לקוד המקור, לשנות אותו ולהפיץ (גם בתשלום) אותו תחת אותו רישיון. כלומר, רועי גורודיש היה יכול לקחת את הקוד הפתוח, בשנת 2009, להפיץ אותו תחת השם ״וייז של רועי״ (לצורך הדוגמה) ולמכור את האפליקציה לגוגל תמורת מילארד דולר מבלי שתהיה ליוצרי התוכנה טענה. כמובן שזה לא סביר, אבל מכיוון שהוא היה יכול לעשות את זה, על פי הרישיון, אין שום סיבה שיוצרי האפליקציה לא יעשו את זה ויקבלו תמורה עבור מכירת הקוד.

מדוע Waze לא צריכה לשלם למשתמשי האפליקציה על יצירת המפה?

פרוייקט Freemap היה כדי ליצור מפה חופשית של ישראל באמצעות תרומת המפה לפרוייקט Open Street Map (OSM). המפה של OSM מופצת תחת רישיון ODbL שמאפשר לכל אחד גישה למידע והטענה היא שהקהילה שערכה ובנתה את המפה זכאית לתמורה מהמכירה.

ראשית, Waze הפסיקה להשתמש בדאטה של OSM ומשתמשת בדאטה שמקורו בחברת מפה, שמספקת את הדאטה הגיאוגרפי לרוב אתרי האינטרנט הישראלים.

שנית, הרישיון הפתוח מאפשר לכל אחד להשתמש בדאטה של OSMלכל שימוש, אבל קובע שיש להפיץ את הדאטה הנגזר תמיד תחת אותו רישיון. הרישיון אינו נותן לאף אחד זכויות באפליקציה שמציגה אותו או בדאטה עצמו. לכן, אין שום מניעה למכור את האפליקציה של Waze, אפילו אם היא כוללת דאטה של OSM, כל עוד הדאטה פתוח על פי תנאי הרישיון ולכן הטענות לזכויות יוצרים הן לא מבוססות.

סיכום

הטענה של רועי גורודיש, שיש לפצות אותו ואת הקהילה בשל מכירת Waze הן לא מבוססות מכיוון

  1. שמתכנתים יש את הזכות להפיץ את האפליקציה שלהם תחת רישיון סגור (כל עוד הוא לא כולל קוד-פתוח של מישהו אחר) 
  2. מותר למתכנתים להפסיק להשתמש בדאטה גיאוגרפי פתוח ולהשתמש בדאטה סגור.
  3. אין ברישיון קוד-פתוח כדי לתת זכויות קניין ללקוחות, אלא רק זכות שימוש.
  4. אין ברישיון דאטה פתוח כדי לתת למשתמשים זכויות יוצרים באפליקציה.

החלטה של בית המשפט לפצות את הקהילה תהיה מהפכה, שתגרום לכל מודל הכלכלי של תעשיית האינטרנט לקרוס מכיוון שלקהילת הלקוחות תהיה זכויות בקניין הרוחני של אתרי האינטרנט שבהם הם משתמשים. למשל, מנוע חיפוש, כמו גוגל, שמבוסס כולו על תוכן שאינו שלו, יהיה חייב לפצות את כל האתרים שמופיעים אצלו , וגם את המשתמשים שהמידע שלהם נאגר במאגר המידע. רשתות חברתיות, כמו פייסבוק, יתנו זכויות קניין למשתמשים שלהם. אין ספק, גוגל ופייסבוק יתחרטו על כך שהן תרמו כל כך הרבה קוד-פתוח לקהילה.

הפרסום הרב שהתביעה (פה, פה, פה ופה) הזו משיגה, גורמת לנזק לקהילת הקוד הפתוח מכיוון שהיא מחזקת תפיסות מוטעות של רישיונות הקוד הפתוח, שיכולות לגרום למתכנתים ומנהלים בחברות טכנולוגיה רתיעה ולהימנע משחרור הקוד שלהם באופן פתוח. אני חושב שהתביעה היא סוג של ״שיטת מצליח״ על מנת לנסות להגיע לפשרה כלשהי. לטובת קהילת הקוד הפתוח, אני מקווה שבית המשפט יגן על היזמים מפני טרולים משפטיים כלו.

Aperire – מערכת לבניית חבילת מדיניות באמצעות לוגיקה של חוכמת ההמונים

הקדמה

המסמך הבא מתאר את תוכנת Aperire שבניתי בעקבות קורס יישומי לבנית חבילת מדיניות לתחבורה בת קיימא. התוכנה מיישמת את מודל Optic שפותח על ידי תשעה גופי מחקר תחבורתיים שונים על מנת להפיק חבילת מדיניות אופטימלית לתחבורה.

מודל Optic מבוסס על שישה שלבים והתוכנה מתמודדת רק עם השלב השני והשלישי מהרשימה הבאה:

  1. הגדרת מטרות ויעדים.
  2. יצירת בנק כלי מדיניות, הערכה שלהם בהתאם למטרות והיעדים ומיפוי הקשרים בינהם.
  3. הגדרת חבילת מדיניות
  4. ביקורת והתאמה של חבילת המדיניות
  5. הטמעת חבילת המדיניות
  6. מעקב אחרי היישום והערכת חבילת המדיניות

התוכנה לא נועדה להחליף את השיפוט האנושי ולמכן את התהליך לחלוטין, אלא לאפשר ביזור יעיל יותר של המשימות השונות לקבוצה של אנשים על מנת לבצע את העבודה הכמותית בצורה טובה ומאוזנת יותר. על מנת לעשות זאת, השתמשתי בכלים וטכניקות בשם "חוכמת ההמונים" או Crowed-sourcing שהפכו לזמינים בשנים האחרונות.

חבילת מדיניות

כלי מדיניות הם אבני היסוד של חבילות מדיניות: עציוני (1975) מיין אותם לסנקציות, תמריצים ומידע. גיבוש חבילת כלי מדיניות מקובלת פוליטית ואפקטיבית הינה הכרחית להשגת מטרות ויעדים (Banister et al., 2000) תהליך הגיבוש של חבילה כזו מורכב מאוד מכיוון שישנם קשרים שונים בין כלי המדיניות השונים שעלולים ועשויים להשפיע על סך חלקי החבילה בצורה שונה. כמו כן, כל כלי מדיניות משפיע באופן שונה ותורם באופן משתנה להשגת יעדי ומטרות חבילת המדיניות. לא רק שהאפקטיביות משתנה, גם רמת הקבילות של הכלים משתנה מהותית מכלי לכלי ולכן תהליך המיפוי מורכב ביותר. מיפוי של הקשרים בין כלי המדיניות נעשה על בסיס ארבעה גרפים על פי הטכניקה שיושמה בקורס ומתוארת במאמר של (Banares-Alcantara, R., et al).

ניתן לסווג את הקשרים בין כלי המדיניות השונים לארבע קטגוריות.

  1. קשר של התנגשות, כאשר כלי אחד פועל באופן כזה שהוא פוגע בכלי אחר. למשל, הרחבת מדרכות וסלילת שבילי אופנים מתחרים על אותו שטח רחוב מצומצם ועלולים לפגוע ביישום אחד של השני.
  2. הקשר ההפוך הוא התנאי המקדים, כאשר כלי אחד הכרחי ליישום של כלי אחר, למשל, קיום של תחבורה ציבורית יעילה ואיכותית היא תנאי מקדים ליישום של איזור ללא מכוניות.
  3. קשר מסייע (facilitation) מגדיר מערכת יחסים שישום של כלי מדיניות אחד תורם ליישומו של כלי מדיניות אחר. לדוגמא, שתילה של עצים רחבים תורמים ליישום של שבילי הליכה.
  4. קשר של סינרגיה בין כלים, אשר יישומם מסייע אחד לשני.
מסך ראשי לבחירת הפרוייקט
תמונה 1: מסך ראשי לבחירת הפרוייקט

תיאור התוכנה

חוכמת ההמונים או בשמה המקובל יותר Crowed sourcing היא טכניקה לביזור אינטילגנציה אנושית, כשמספר גבוה של "עובדי מידע" יכולים לבצע משימות פשוטות יחסית באמצעות רשת האינטרנט. ניתן לראות יישום של הטכניקה הזו באופן מסחרי על ידי חברת Amazon בשירות ה Mechanical Turk. ניתן לקטלג את המשימות לארבע (Daren C. Brabham, 2013): ניהול וגילוי מידע, ביצוע מבוזר של משימות אינטילינציה אנושית, הרחבת חיפוש לפתרון לבעיה ויצור של מוצרים שונים. תוכנת Aperire פועלת על פי הקטגוריה השניה, ביצוע מבוזר של משימות אינטיליגנציה אנושית.

התוכנה מיושמת כשרת באינטרנט, עם כתובת ציבורית שמאפשרת לכל גולש להרשם ולפתוח פרוייקט חדש או להשתתף בפרוייקט מהפרוייקטים ברשימה הקיימת. לאחר שפותחים פרוייקט צריך להזין בנק של כלי מדיניות, לכל כלי מדיניות יש כותרת ותיאור, שיעזור להסביר את הפעולה של הכלי. לאחר גיבוש רשימה של כלי מדיניות ניתן להתרשם מהרשימה ולהתחיל בתהליך הדירוג והארגון שלהם.

תהליך הארגון של כלי המדיניות מורכב משלושה סוגי שאלות המוצגים למשתמש . המענה על השאלה מבוצע באמצעות לחיצה אחת על התשובה הכי מתאימה ומיד מוצגת השאלה הבאה. נדרשו בדיקות רבות על מנת לנסח את השאלות באופן שיהיה מספיק ברור למשתמש ופשוט להבין במהירות מה נדרש ממנו ולסמן את התשובה המתאימה. כמו כן, המשתמש לא נדרש "לשמור" את התשובה כפי שמקובל באפליקציות דומות והתשובה נשמרת מיד עם הבחירה שלה.

שאלות כאמצעי לדירוג מדיניות

הסוג הראשון של השאלות הוא "איזה כלי מדיניות יותר אפקטיבי?" כשניתן לבחור אחד משני כלים שהמערכת מציגה. באמצעות תשובת המשתמש התוכנה יכולה ליצור רשת של קשרים היררכיים בין כל המדיניות ולהחליט איזה מהכלים הוא האפקיטיבי ביותר ואיזה פחות. ניתן לבחור אחד מכלי המדיניות או לבחור תשובה ניטרלית.

הסוג השני של השאלות מאוד דומה אבל לסוג הראשון והוא "איזה כלי מדיניות ישים יותר?” והכוונה היא לברר איזה כלי מקובל פוליטית יותר על מנת למפות את הכלים שעלולים לעורר אנטגוניזם ולהכשיל את מימוש החבילה. למשל, הפעלת תחבורה ציבורית ביום שבת עלולה לזעזע את הסטטוס קוו ולמנע יישום של חבילת מדיניות וכלים פשוטים, יעיל וקבילים רק מכיוון שהיא קשורה לשאר הכלים בצורה של חבילה.

במסגרת הקורס דירגנו את 100 כלי המדיניות על פי פרמטרים שונים של יישימות וקבילות ומתוך פרמטרים אלו, יצרנו מדד אחוד שנתן לנו הבנה לגבי הכלים היישימים והקבילים ביותר. מדד זה אפשר לנו לצמצם את הרשימה באופן משמעותי. בשיטה זו יש בעייתיות רבה מכיוון שצריך לדרג את הכלים באופן כמותי על ידי הערכה סובייקטיבית ויחסית. כלומר, הדירוג מושפע באופן משמעותי ממי שמדרג והרזולוציה של הדירוג. על מנת שהשיטה הזו תצליח יש צורך במשתמש ברמת מומחה, שיודע לדרג את הכלים בצורה מקצועית ומדוייקת.

תמונה 2:שאלת אפקטיביות
תמונה 2:שאלת אפקטיביות

השיטה החדשה שיישמתי במסגרת התוכנה מאפשרת דירוג שונה של כלי מדיניות שמבוסס על ניתוח רשתי של הקשרים בינהם. השאלה שהתוכנה שואלת את המשתמש היא פשוטה מאוד והרזולוציה שלה מאוד גסה ולכן אין צורך במומחה לענות עליה. מאידך, אגרגציה של התשובות, ביחוד כשהתשובות מגיעות ממשתמשים מרובים ושונים, שענו על השאלות באופן כזה שיש גם חפיפה של שאלות יוצר רשת של קשרים בין הכלים. באמצעות יישום של אלגוריתם Page rank שמדרג את הכלים על פי מספר הקשרים שפונים אליהם באמצעות cellular automata. הוא עובר באופן רקורסיבי על הצמתים ברשת ומחשב להם את הדירוג בהתאם לדירוג של שאר הצמתים שמפנים אליהם. התוצאה היא דירוג מדוייק יותר ברזולוציה גבוהה שבזכות החפיפה של התשובות מצליח לתת מדד יותר אובייקטיבי.

תמונה 3:שאלת קשרים
תמונה 3:שאלת קשרים

הסוג השלישי של השאלות הוא "מה האופי קשר בין כלי 1 לכלי 2?” ולה 4 תשובות: מתנגש, תומך, מסייע ואין השפעה. ראשית יש לשים לב לכך שהשאלה מנוסחת באופן כזה שבודק את ההשפעה של כלי אחד על השני ולא ההפך. השאלה ההופכית תוצג גם היא, אבל לאחר מכן. שנית, אין אפשרות לבחור סינגרגיה, מכיוון שזה סוג קשר דו-כיווני. מבחינת התוכנה, סינרגיה מחושבת כסה"כ הקשרים המסייעים בין שני כלי מדיניות ובאה לידי ביטוי במדד שבין 1- ל 1, ש 1 הוא קשר לכיוון אחד, 0 אין קשר ו 1- הוא קשר לכיוון השני.

שיטת הדירוג הזו דומה לשיטה שבה נקטנו במהלך הקורס, אבל יתרונה בכך שהיא מאפשרת ביזור יעיל של משימות הדירוג בין המשתתפים, חפיפה בתשובות של משתמשים שונים לשאלות דומות וחישוב של הממוצע שמייצג את ערך נכון יותר של הקשר.

רצוי לציין שחישוב סוגי הקשרים אינו בוליאני, אלא לינארי, כלומר, לכל קשר ניתן ציון יחסי שמייצג את עוצמתו היחסית על סמך תשובות חופפות ממשתמשים שונים. הדירוג בכיתה לא איפשר את הרזולוציה של המדד הזה.

ניתוח התוצאות

לאחר איסוף כל התוצאות מכל התלמידים בקורס הן נשלחו לעיבוד בתוכנה גרפית שיצרה גרפים נפרדים לפי ניתוח של סוגי הקשרים, למשל, כלים שמתנגשים, כלים שמסייעים אחד לשני, כלי שהם תנאי מקדים וכד'. בפעם הראשונה ששלחנו את הדירוגים שלנו לויזואליזציה קיבלנו תשובה שהדירוגים שלנו מכילים סתירות לוגיות ועלינו לתקן אותם.

התוכנה, לעמות זאת יוצרת גרף בזמן אמת מהתוצאות שנאספו עד לאותו רגע. בנוסף, פיתחתי גרף שמציג סופר פוזיציה ברורה יותר של המידע שנאסף, להבדיל מסדרת הגרפים מהקורס. קשר מסייע בין כלים מסומן בחץ בצבע כחול, תנאי מוקדם מסומן בחץ ירוק והתנגשות בין כלים מסומנת בחץ אדום. כאשר יש קשר דו-כיווני מכל סוג שהוא הוא מסומן בחץ כו-כיווני.

מעבר לקשרים בין הכלים, הגרף מביא לידי ביטוי גם את האפקטיביות והקבילות של הכלים באמצעות הגרפיקה. ככול שהעיגול שמייצג את הצומת של הכלי גדול יותר, כך הוא אפקטיבי יותר. ככול שהצבע שלו צהוב יותר, כך הוא קביל יותר. העובי של החצים היה אמור להשתנות לפי העוצמה של הקשר בין הכלים, אבל בגלל באג זה לא בא לידי ביטוי.

תמונה 4:גרף הקשרים שהתוכנה מחוללת על פי הנתונים
תמונה 4:גרף הקשרים שהתוכנה מחוללת על פי הנתונים

הגרף מביא לידי ביטוי טוב את המהות של חבילת המדיניות והקשרים בין הכלים כך שברור למקבל ההחלטות שהכלים בחבילה עובדים היטב יחדיו וגם ברור אם נוצרו יותר מחבילה אחת ואיזה כלים ניתן אולי להוציא בגלל התנגשויות, אפקטיביות יחסית נמוכה וקבילות ציבורית נמוכה. מצד שני אפשר גם להבין איזה כלים מהותיים יותר ואיזה מסייעים ביותר ליישום כל החבילה או חלקה.

ההרשמה למערכת היא תנאי לשימוש בה וזאת לא בכדי. האפשרות שלנו לאסוף מידע שמשוייך למשתמש מסויים מאפשרת לנו לבצע להציג רשת של הבחירות הספציפיות של המשתמש. זה יכול להיות שימושי כדי להציג למשתמש את הרשת האישית שלו וזה גם יכול להיות שימושי אם רוצים לנטרל תשובות של משתמשים שמנצלים לרעה את המערכת או כדי לזהות תבנית של משתמשים שיוצרים קבוצות פוליטיות שונות. הרשתות הפרטיות והניתוחים שציינתי לא ייושמו בתוכנה בשלב הזה.

ההרשמה גם חשובה לתהליך ה Crowed sourcing, במיוחד לאור העובדה שאין תמריץ כלכלי לביצוע העבודה, על מנת להציג קרדיט כמותי למשתמשים. ליד כל שם של משתמש שהשתתף בדירוג מופיעים שני מספרים, האחד של מספר הכלים שהוא הוסיף והשני מספר השאלות עליהם ענה.

בנוסף קיים גם מדד השלמה של השאלות שהוא פונקציה של מספר הכלים ומספר הקשרים הפוטנציאליים בינהם יחסית מספר הקשרים בפועל. המספר הזה מיוצג באחוזים, כאשר הוא נמוך מ 100% תמונת הקשרים אינה מלאה וכאשר הוא עובר את ה 100% התוכנה מתחילה לקבל מידע כפול שמאפשר להגעה לתוצאה מדוייקת יותר.

חשוב לי לציין שיש לתוכנה פוטנציאל לשיתוף הציבור בתהליך בניית חבילות מדיניות, שהרי ידוע ששיתוף הציבור בימנו לוקה בחסר. ברור שהתוכנה לא מספיק שימושית על מנת לאפשר למשתמשים פשוטים להפעיל אותה, אבל לאחר הגדרת פרוייקט והקמת בנק כלים ראשוני והדרכה קצרה, גם המשתמשים הפשוטים יוכלו להביע את דעתם באמצעותה.

?כיצד מדע הרשתות תורם לניתוח חבילת המדיניות

על מנת לעשות סדר במטריצת הקשרים הדו-מימדית ושהתוכנה תצליח לעבד את המידע לכדי מידע בעל ערך יש להפעיל כלים מתמטיים לניתוח רשתות ולצורך כך צריך להבין את האופי של הרשת שאותה אנו רוצים ליצר.

בפועל יש 5 רשתות שונות:

  1. רשת אפקטיביות – כל צומת היא כלי מדיניות וכל קשר נוצר כשהמשתמש מחליט איזה כלי אפקטיבי יותר. אין משמעות לאורך הקשר או למיקום המרחבי של הצמתים, אבל יש משמעות למספר הקשרים הנכנסים ולעוצמה שלהם, שנקבעת על ידי ציון שמחושב על ידי תשובות מרובות לאותה שאלה. ברשת הזו יכול להיות מצב של קשרים שמתנגשים הפוכים וגם קשרים שיוצרים פרדוקס, נניח שיש שלושה כלי מדיניות, שכל אחד מהם יותר אפקטיבי מהשני – מה המשמעות של זה? הפתרון לחישוב הזה הוא ישום של אלגוריתם Pagerank על הרשת. האלגוריתם, כפי שציינתי מראש, מחשב את סכום הקשרים הנכנסים, כשכל קשר משקלו על פי משקל הכלי שממנו הוא יוצא. להבדיל מחישוב של קישוריות של הכלים, האלגוריתם מתחשב גם בקישוריות של הכלים הקשורים וכך הלאה עד למצב שנוצר דירוג מדוייק של המשקל היחסי של הכלי. האלגוריתם מתעלם קשרים הפוכים שאותם אנחנו יכולים להגדיר כסתירה או התנגשות ופשוט ממצע את ההשפעה שלהם. הדירוג של הכלים בא לידי ביטוי ברשת בגודל העיגול, ככול שיותר גדול כך יותר אפקטיבי.
  2. רשת יישימות (קבילות) – מנותחת באופן זהה לרשת האפקטיביות ובא לידי ביטוי בצבע של העיגול – ככול שהצבע יותר צהוב כך הכלי יותר יישים.
  3. רשת תנאי מוקדמים – היא מורכבת באופן דומה מקשרים בין הכלים ובאמצעות pagerank אפשר לחשב את החשיבות של היחסית של הכלי. מעבר לכך חישוב של Shell Analysis יכול לעזור לנו לזהות מודולציה ברשת, שהיא בעצם מקבצים של כלי מדיניות, שיכולים להיות חבילות נפרדות.
  4. רשת קשרים מסייעים – פועלת ומחושבת כמו רשת התנאים המוקדמים.
  5. רשת התנגשויות – כל קשר ברשת הזו הוא מייצג בעצם בעיה שיש ביישום של שני הכלים ההקשורים. ניתוח של pagerank יסמן עבורנו את הכלים הבעייתים ביותר.
  6. חיבור של חמשת הרשתות לרשת הסופית מעלה תובנות חדשות על חבילת המדיניות ויוצר רשת חדשה של קשרים מרשת 3,4 ו-5. רשתות 1 ו-2, כפי שציינתו באות לידי ביטוי בהבעה הגרפית של הצומת בלבד.

סיכום

תוכנת Aperire מאפשרת איסוף נתונים יעיל וניתוח אוטומטי ומהיר להפקת גרף של כלי מדיניות שיוצרים חבילת מדיניות. היא מאפשרת ביזור של משימות הדירוג בצורה מאוזנת בין משתמשים שונים ובגלל אופן פעולתה היא מאזנת את הנטיה הסובייקטיבית של המדרגים בשיטות שונות. מאפיין זה של התוכנה מאפשר Crowed sourcing של משימת הדירוג ופותח פתח לרעיונות של שיתוף ציבור בתהליך גיבוש חבילת מדיניות.

התוכנה מחשבת את האפקטיביות ואת היעילות של הכלים בצורה שונה ממה שהיה מקובל עד כה. על ידי יצירת קשרים וקטוריים בין הכלים השונים וחישוב החשיבות שלהם על פי אלגוריתם pagerank התוכנה מספקת מדד חשיבות. שיטה זו נמצאה על ידי כמדוייקת יותר מכיוון שהדירוג נע בין 0 לאינסוף ולא בתוך סקאלה קבועה.

בנוסף לכך, התכונה מציגה יישום של אלגוריתם pagerank, על הקשרים בין הכלים השונים ובכך התוכנה מציגה לא רק את הקשרים באופן פשטני, אלא גם את המשמעות שלהם יחסית לשאר הקשרים.

התוכנה מחדשת גם באופן שבו היא מציגה את תוצאה של כל החישובים באמצעות סופרפוזיציה של כל המידע על גבי גרף אחד שמקל על מקבל ההחלטות להבין את המשמעות של הכלים השונים ושל הקשרים בינהם.

חסרונות ההתוכנה הם שהתוכנה לא יודעת לקבל החלטה בעצמה או להציג חבילות מדיניות מומלצות על פי קריטריונים שונים. כמו כן התוכנה לא מתייחסת למטרות וליעדים של חבילת המדיניות ולא בודקת את ההתאמה של הכלים אליהם ושלוקח המון זמן לענות על כל השאלות על מנת למפות את כל הקשרים.

אני חושב שבעתיד ניתן יהיה ליישם shell analysis או חישוב מודולציה של הרשת על מנת להפיק באופן אוטומטי חבילות מדיניות נפרדות, על פי מקדם מודולציה משתנה. חישוב זה יראה לנו אם הכלים עובדים כחבילה אחת בלבד או יכולים גם כחבילות נפרדות.

לדעתי כדאי לברר כיצד ניתן לנחש את מבנה הרשת הצפוי על בסיס מספר קטן יותר של תשובות משתמשים. זאת מכיוון שמספר התשובות הוא n6 כאשר n הוא מספר הכלים. מספר התשובות הגדול עלול לפגוע במוטיבציה לשימוש בכלי ודורש מאמץ משמעותי. ניתן, לצמצם את הקשרים הנדרשים עבור ניתוח האפקטיביות והישימות אם אפשר לבנות רשת שכוללת לפחות את כל כלים ב cluster יחיד. כמו כן, במקרה שיש כלי מדיניות רבים ניתן להחליט שיש למפות קודם את הכלים האפקטיביים הישימים ביותר לפני שמדרגים את הכלים הפחות ישימים ואפקטיביים על מנת לבנות תמונת מצב, זמנית, נכונה ביותר.

אחד הדברים שחסרים בכלי היא האפשרות להעריך את התקציב שדרוש ליישום של כלי מדיניות. אם יוגדר תקציב ליישום חבילת המדיניות יהיה ניתן לבצע הערכה מושכלת יותר של חבילת המדיניות בזכות הקשר בין היישימות הכלכלית והאפקיביות היחסית. הוספת תקציב תעזור למקבלי ההחלטות להשאר בתחומי היכולות ובכך תחסוך זמן רב.

תודות

המסמך הזה כתבתי כעבודת סיכום בקורס ״רשתות מורכבות״ בהנחיית דר׳ אפרת בלומנפלד-ליברטל.

המערכת נוצרה עבור קורס ״בניית חבילת מדיניות לרובע ללא תחבורה״ בהנחיית דר׳ משה גבעוני באוניברסיטת תל אביב. לצערי עבודת הסמינר לא יצאה לפועל.

הפניות

  1. Banares-Alcantara, R., et al. “Which policy first? A network-centric approach for analysis and ranking of policy measures”.
  2. Brabham, Daren C. "Crowdsourcing as a model for problem solving an introduction and cases." Convergence: the international journal of research into new media technologies 14.1 (2008): 75-90.‏
  3. Dortheimer, J. Aperire open policy optimization. http://aperire.dortheimer.com/projects/ and https://github.com/dortheimer/aperire
  4. Fearnley, Nils, et al. Best practices and recommendations on policy packaging. 2011.‏
  5. Givoni, Moshe, et al. "From Policy Measures to Policy Packages." Transport Reviews 33.1 (2013): 1-20.‏
  6. Howe, Jeff. "The rise of crowdsourcing." Wired magazine 14.6 (2006): 1-4.‏
  7. ‏‏Justen, Nils, et Al. “A process for designing policy packaging: ideas and realities”
  8. Nguyen, Tan B., et al. "Distributed human intelligence for colonic polyp classification in computer-aided detection for CT colonography." Radiology262.3 (2012): 824-833.‏
  9. Optic, 2010a. Deliverable 1. Inventory of measures, typology of non-intentional effects and a framework for policy packaging. Downloadable from http://optic.toi.no.
  10. Optic, 2010b. Deliverable 2. Inventory of tools and methods for early detection of adverse effects. Downloadable from http://optic.toi.no.
  11. Optic, 2011a. Deliverable 4. Best Practice in Policy Package Design. Downloadable from http://optic.toi.no.
  12. Optic, 2011b. Deliverable 5. How to manage barriers to formation and implementation of policy packages in transport. Downloadable from http://optic.toi.no.
  13. Page, Lawrence, et al. "The PageRank citation ranking: bringing order to the web." (1999).‏
  14. Seltzer, Ethan, and Dillon Mahmoudi. "Citizen Participation, Open Innovation, and Crowdsourcing Challenges and Opportunities for Planning." Journal of Planning Literature 28.1 (2013): 3-18.
  15. Vedung E., Policy instruments: typologies and theories, in: Bemelmans-Videc M-L, Rist R.C. and Vedung E. (eds), Carrots, Sticks and Sermons: Policy Instruments and their Evaluation, Transaction Publishers, New Brunswick & London.