השבוע התפרסמה כתבה נרחבת על נושא התכנון העירוני בישראל שכוללת התייחסות ל"מטה לבינוי שפוי" ול"מעירים". נראה שבעקבות ההתעסקות שלנו עם הדאטה של התב"עות מנהל התכנון הרים את הכפפה והשיק מערכת חדשה ומשוכללת.
תכל'ס, המדינה הייתה צריכה לעשות את העבודה של מעירים, אבל כמו שכתוב בכתבה, יש בעיה מבנית במערכת התכנון והמדינה שאמונה על התכנון מעוניינת לאשר את התוכניות שלה ללא עיכוב ולכן קשה למצוא הצדקה להשקעה בטכנולוגיות להנגשת מידע תכנוני.
דירה (82 מ"ר) שהושכרה שנים רבות הוסבה לבית מפנק למשפחה צעירה עם שתי ילדות ושני חתולים. האתגר היה להפוך את הדירה הצנועה לחלל רחב ידים שמזמין פעילות משחק ופנאי. כדי להשיג תחושת המרחב בחרתי למקם את חדרי האמבטיה על הקיר המשותף הפנימי וליצור חלון ויטרינה עצום לאורך כמעט 10 מטרים בחזית הצפונית.
המטבח הוא מרכז ההתרחשות של הבית וקיבל מקום מרכזי. הוא פונה לסלון ומספק גם מקומות ישיבה מצידו השני. בהמשך יש מקום לשולחן אוכל ומשחקים ובקצה, ספות ופינת טלויזיה.
המעקה בולט שתכננתי מספק מקום לאדניות, אך גם לארגז החול של החתולים כדי שלא יגרום לריח לא נעים בדירה הקטנה. האדניות חוברו למערכת השקייה אוטומטית כדי לוודא שהצמחים יפרחו וילבלבו כל השנה.
חדר האמבטיה הפנימיים קיבלו חלון סרט צמוד תקרה, שחושף פינה חופשית ומאפשרים איוורור של החדרים, בנוסף לאוורור מאולץ. חדר האמבטיה המרכזי כולל אמבט, כיור ואסלה והחדר השני כולל כיור, אסלה ומכונות כביסה. בין החדרים יצרתי דלת קטנה שבאמצעותה ניתן לזרוק כביסה מלוכלכת מחדר האמבט לארון הכביסה בחדר השני.
הדירה נתנתה תוך חודשיים וכבר בספטמבר המשפחה עברה לגור בה.
הדירה הישנה עברה שיפוץ בשנות ה-90, ששינה את המבנה שלה באופן משמעותי והפך את הדירה המקורית לדירת שלושה חדרים. התכנון של הדירה המקורית על ידי האדריכל אריה שרון לא היה מוצלח כלל והדיירים בכל הדירות שינו את החלוקה הפנימית של הדירה באופן דומה.
הכוונה מאוחרי השיפוץ הייתה להכין את הדירה למכירה וניסיתי להחזיר אותה קרוב למצבה המקורי, כלומר לפתוח את המרפסת לחזית (שהייתה מרפסת שירות של המטבח) להזיז את הסלון לחזית ולחבר אותו עם המרפסת ויצירת שני חדרי שינה בחלק האחורי של הדירה, שפונה לגינה ולרחוב פרישמן.
במסגרת השיפוץ גילינו קורת חיזוק מפלדה מתחת לגבס של המרפסת הסגורה, שהייתה מיותרת ופורקה לאחר חוות דעת של מהנדס. בנוסף החלפנו את כל החלונות, חשמל, צנרת מים וביוב.
לבסוף הבעלים של הדירה כל כך אהב אותה ולכן שינה את דעתו ולא מכר אותה.
לפני כמה ימים שוטר כיוון אקדח טעון לעבר נער ורצח אותו. הרוצח טען שהוא קטף את חייו של הנער מתוך צורך ב"הגנה עצמית" וכיום הוא נמצא במעצר בית.
המשטרה אמורה להיות גוף שאוכף את החוק והוא הארגון היחיד שיש לו סמכות להפעלת אלימות כלפי אזרחי המדינה. כלומר גם לצבא יש זכות להפעיל אלימות אך לא כלפי האזרחים. מי שנתן למשטרה את הסמכות היא הממשלה באמצעות חוק של הכנסת והכנסת נבחרה על ידי האזרחים.
האלימות היא חלק טבעי מהאנושיות שלנו, אנו זקוקים לה כדי לשרוד אם באמצעות ציד או הגנה על בריאותנו. ויתרנו על הזכות הפעלת אלימות והעברנו אותה למדינה כדי שתשמור עלינו מפני פושעים והיא העבירה את הסמכות למשטרה. ללא ספק המשטרה שלנו היא כשלון צורב. לא רק שהיא לא מצליחה לתת שירות ולתפוס פושעים, היא הפכה למסוכנת לציבור וזאת לא הפעם ראשונה ששוטר רוצח אזרח.
ההפגנות נגד המשטרה הן חשובות, כדי שהשוטרים יבינו שהזכות שלהם להשתמש באלימות לא נובעת מזכות טבעית, אלא מההסכמה של האזרחים שהם יתשתמשו בה. ההפגנות וההתפרעויות הן בדיוק מה שאזרחים שומרי חוק צריכים לעשות כדי כשמנהיגי המדינה,שאינם מעמידים את השוטרים במקומם, יתעוררו. אחרת המצב הבלתי נסבל ששוטר רוצח אזרח יהפוך לשגרה מבלי שיהיו לכך השלכות.
צריך שכל שוטר ידע כשהוא לוחץ על ההדק ומחליט לסיים את חייו של אזרח הוא ישלם על כך בתפקידו, המדינה תסער והמפכ"ל ישלם בכסאו.
אסתר זנברג כתבה על מיזם "מעירים" במדור גלריה: לינק לכתבה.
